הייתי כבר בהרבה מופעים. אני אוהבת המון סוגים של מופעים. אם זה מופע של סטנד אפ או מופע של קרקס ליצנים או אפילו מופע בובות. אבל מה שאני הכי אוהבת זה מופעי לייזר. אני מרגישה ממש שמחה ענקית שאני רואה מופעי לייזר.

אני פשוט לא רוצה שהמופע יסתיים. אני מרגישה שוב כמו ילדה קטנה שאוכלת צמר גפן על מקל. אני לא יודעת למה למופעי לייזר יש כזו השפעה עלי, אולי משהו שקשור לילדות.

כשהיית ממש קטנה אני זוכרת שממש רבתי עם אח שלי. לא זוכרת על מה אבל בטח היה משהו שטותי כמו שהוא לקח לי את המחק או משהו בסגנון הזה. אז אני זוכרת שבכיתי מאד. אבא שלי לא ידע איך להרגיע אותי.

פשוט לא הייתי מוכנה להירגע. הוא ניסה לשחד אותי עם אוכל. הוא הציע לי פיצה. הוא הציע לי המבורגר. הוא הציע לי קולה.

אבל שום דבר לא עזר. הוא היה נואש ולא ידע מה לעשות ורק רצה שהבכי יפסיק כבר. אז הוא ידע שיש מופעי לייזר בשכונה והוא אמר לעצמו שהוא ייקח אותי להראות את אחד המופעים.

מופעי לייזר זה פשוט דבר מדהים. אני לא מאמינה שהוא באמת לקח אותי למופע לייזר כי בדרך כלל הוא נראה חששן ובטח הוא ממש מפחד שהלייזר יגיע אלי לעיניים או משהו וזה מסוכן.

אם כי היום, מופעי לייזר יש כמעט בכל אירוע ובלא מעט חתונות אשר משדרגים אותו ונותנים לו ערך מוסף.

אבל הוא התגבר על הפחד שלו, רק על מנת לראות אותי מאושרת. זה היה פשוט מופע שלא מעולם הזה. ממש הוקסמתי. לא יכולתי להוריד את העיניים שלי מהלייזר, למרות שאבא שלי הזהיר אותי לא להסתכל על הלייזר, כי זה לא טוב לעיניים.

אז אני מניחה שעד היום אני אוהבת מופעי לייזר. זה פשוט קסום בעיניי, אולי כי זה מזכיר לי אבן בונה במערכת היחסים שלי עם אבי, שלמרות הפחדים והחששות שלו הוא פשוט רצה לעשות אותי מאושרת ואין ספק שזה היה אחד הימים המאושרים בחיי. כמו כל שאר הימים, שאני רואה מופעי לייזר שגם הם קסומים עד מאד.

מופעי לייזר ומכונות כריכה